מונולוגים, גברים, נשים, אודישן
קומדיה של טעויות- ויליאם שייקספיר
מונולוגים, גברים
דרומיו

אתה מכיר אותי אדון? אמור לי: האם אני הוא דרומיו, עבדך? האם אני- אני? מדעתי יצאתי. ולא יצאתי מרצוני הטוב. פשוט, הוצאתי- וביד אישה, אשר רודפת אחרי, דורשת.
היא נאה דורשת, אבל אני אין לי כוח נאה לקיים.
היא דורשת שאכנס לעובי הקורה. אבל אילו רק ראית כמה היא עבה, הקורה.
במקום שהיא עומדת, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. פשוט אין מקום!
מוטב לומר: היא עיסה, ששום נחתום לא יסכים להעיד עליה, כי שלו היא.
וכשהיא פותחת את פיה היא יכולה לבלוע את קורח ואת כל עדתו.
דג שמן ממנה לא ראית. הלוויתן- סרדין לעומתה.
אילו רק ראית את חלק גופה, שעליו היא יושבת!
כל מושב אינו מושב סתם, אלא מושב המליאה.
וכשהיא הולכת ומתנועעת- זו לא תנועה, זוהי פשוט תנועת המושבים.
השימוש היחידי שאפשר לעשות בהף לדעתי, הוא פשוט להשתמש בה כמנורת שמש, וברגע שתתחיל להאיר- להימלט ממנה לאורה שלה.
אם היא תזכה ותחיה עד שיישרף העולם, היא תבער לפחות שבוע אחריו.
פניה שחורים כצבע נעלי: אם כי לא כל כך נקיים כמובן.
אורכה כרוחבה ורוחבה כאורכה. המרחק מכף רגלה לקצה גולגולתה הוא בדיוק כהיקף מותניה.
כלומר: היא עגולה. כמו כדור הארץ.
לסיכום אדוני, אותה מכשפה תובעת זכות עלי.
קוראת לי בשמי, "דרומיו", נשבעת כי התארסתי לה, ואפילו נתנה בי סימנים, היא מכירה כל אות סר בגופי: כמו הצלקת בכתפי, הבהרת בצווארי, השומה הגדולה שעל זרועי השמאלית, ועוד סימן צר אחד, שלא כאן המקום להרחיב עליו את הדיבור.
אלמלא כשלה בריצתה- הייתי כבר חורש בעגלתה!

גרסה להדפסה>>>
<<<לחזרה למונולוגים גברים

© 2016כל הזכויות שמורות לרותם קינן