מונולוגים, גברים, נשים, אודישן
גטו- יהושע סובול
מונולוגים, גברים
ויסקופ

מה הבכי יהודים, מה היללה? קשה? קשה!
מתי ליהודים לא היה קשה? א-נו תגידו לי!
הקושי בונה אותנו, יהודים, נותן לנו כוח.
קחו אותי לדוגמא: גם אני יכולתי לעמוד היום ולבכות. סיבות לא היו חסרות לי. פני המלחמה היתה לי חנות קטנה של לנטריה. באה המלחמה הכניסו אותנו לגטו, אויס חנות. קאפוט. אז יכולתי לבכות? אה? אוי יכולתי! אבל אני לא בכיתי. אמרתי לעצמי: ויסקופ, הבכי יעזור? הדמעות יחזירו את החנות? א-פייג יחזירו. אז במקום לבכות אמרתי לעצמי: למה קוראים לך ויסקופ? ויס- קופ! (טופח על ראשו) לקחתי את הראש היהודי שלי ואמרתי לעצמי: ויסקופ את החנו איבדת, אם תאבד גם את הקופ אתה אבוד. מה נשאר לך בעולם? רק הראש שלך. רק הוא יציל אותך ואותו אי אפשר לקחת ממך כל זמן שאתה חי. הסתכלתי מסביב: חומות הגטו. הכל סגור, איפה יש פרצה? ומצאתי! מה הייתי לפני המלחמה? פועל אריג פשוט בעל חנות קטנה ועלובה. מה אני עכשיו? מנהל השניידר שתובע! הוארשטאט!
בית המלאכה הכי גדול לתיקון בגדים בכל האזור. בעזרת הראש הזה צמחתי והגעתי למדרגה כזאת, שהיום עובדים אצלי מאה וחמישים פועלים יהודים. הגרמנים עושים אצלי הזמנות, קונים אצלי מלבושים, בקיצור: מפעל ענק. ומיום ליום אני הולך ונעשה יותר גדול. כל יום שהשמש עולה ההון שלי עולה. ואני לא דוגר על הממון: היד שלי פתוחה. כשאני נותן נדבה לצרכי ציבור אני נותן מינימום חמשת אלפי רובל. אני נותן ביד רחבה ואני מדבר על זה בקול רם, שכולם יראו וישמעו וכולם ידעו. כי אני לא מתבייש במעשים שלי. הדרך שלי נכונה. קחו דוגמא ממני יהודים, אני חי ונותן מחייה למאות משפחות. ואני לא יוצא מן הכלל: אני יהודי פשוט. יש בנו כשרון יהודים יותר מאשר כל עם אחר.
אם הרבה יהודים, במקום לשבת ולבכות, יילכו בדרך שלי- אנחנו נהפוך לגטו פרודוקטיבי. הגרמנים יזדקקו לנו. אנחנו נהיה בשבילהם נכס. הם לא יוכלו לוותר עלינו ואז אנחנו נחיה!

גרסה להדפסה>>>
<<<לחזרה למונולוגים גברים

© 2016כל הזכויות שמורות לרותם קינן