מונולוגים, גברים, נשים, אודישן
מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים- דיוויד הליואל
מונולוגים, גברים
סקרודייק

(סקרודייק מתהלך בחדר אנה ואנה)
יום שני בבוקר. כ ב ר  יום שני. הלילה אני מוכרח שוב לתפוס את אן.
זה חייב להיות יותר מוצלח מהופעת הגבורה שלי ביום שישי. בקושי הגעתי לבית שלה, אפילו לא העזתי לעבור את השער. מזל שנתקלתי בה כשברחתי משם. אחרת לא הייתי פוגש איתה בכלל. סיפרתי לה על המפלגה. התחלתי להתלהב. ומה היא אמרה? "נשמע מסובך". זה היה הרושם הכביר שעשיתי עלה. טוב. נקודה. מה שהיה היה. צריך לתכנן את הצעד הבא.
הכי טוב להיפגש איתה במקרה בתחנת האוטובוס שלה. אני אתחבא לי במעבר התת קרקעי על יד חנות הממתקים (הוא משחק את זה) טוב, אז אני במנהרה. רחוב המלכים. אני רואה אותה עולה, היא עלולה לראות אותי. לא, לא, חושך. אני רץ מהר לקצה השני ואני רואה אותה עולה לתחנה ברחוב פיליפ. עכשיו אני יוצא לי, הולך לקראתה, מטייל ככה פשוט, זקוף, אצילי. כשאני מגיע קרוב אליה, פתאום אני רואה אותה. לגמרי במקרה. "אן שלום. את באה עכשיו מהאקדמיה? אני בדיוק בדרך לסטודיו. יצאתי לסיבוב קטן. את יודעת, ככה- רגע, למה שלא תקפצי אלי לכוס תה, ז'ת אומרת, אם את לא עסוקה במיוחד. את הזמנת אותי אלייך, עכשיו אני רוצה להזמין אותך. זה לא בדיוק פנטהאוז, אבל יש אצלי כמה דברים נחמדים מאוד." תכניס אותה הנה. תושיב אותה. אש. תה. תקליט. ואז תסביר. כן, זאת האווירה הנכונה. אני בן אדם לא רגיל. היא תבחין בזה. "אני נורא שמח שפגשתי אותך, מפני שיש כמה דברים שהייתי רוצה להגיד לך. קודם כל אני רוצה שתדעי שאני סובל ממחלת הביישנות. וכמו כל אלה שיש להם את המלחה הזאת, גם ההתנהגות שלי, לפעמים, מתפרשת לא נכון. אני- "
חושך.

גרסה להדפסה>>>
<<<לחזרה למונולוגים גברים

© 2016כל הזכויות שמורות לרותם קינן