מונולוגים, גברים, נשים, אודישן
ביבר הזכוכית- טנסי ויליאמס
מונולוגים, נשים
אמנדה

ובכן, מה נעשה בשארית חיינו?
נשב בבית ונסתכל בתערוכות שברחוב? נשתעשע בביבר הזכוכית שלנו, יקירתי? נקשיב בלי סוף לאותם תקךיטים ישנים שהשאיר לנו אבא שלך למזכרת של כאב?
קריירה בעסקים כבר לא תהיה לנו- ויתרנו עליה, מפני שגרמה לנו להפרעות בעיכול!
מה נותר לנו, להיות תלויים באחרים כל ימי חיינו? אני יודעת טוב מאוד מה הוא סופן של נשים לא נשואות שאינו מוכנות לשום מקצוע או עמדה בחיים, ראיתי נשים מעוררות רחמים כאלה בדרום- בתולות זקנות שבקושי סובלים את קיומן, החיות בחסותם של בעל האחות או אשת האח!- תקועות בתוך איזו מלכודת עכברים בצורת חדר וכל גיס מעודד אותן לצאת ולבקר בביתו של השני. - נשים קטנות, הדומות לציפורים ללא קן- אוכלות לחם חסד ומושפלות כל ימי חייהן! זהו העתיד שציירנו לנו בדמיוננו? אני נשבעת לך, זוהי האפשרות היחידה שעולה על דעתי בכלל! לא כל כך נעים לחשוב על זה, נכון?
מובן מאליו, יש בחורות שמתחתנות. לורה, את אף פעם לא חיבבת איזה בחור?

גרסה להדפסה>>>
<<<לחזרה למונולוגים נשים

© 2016כל הזכויות שמורות לרותם קינן