מונולוגים, גברים, נשים, אודישן
דון ז'ואן- מולייר
מונולוגים, גברים
סגאנארל

אדוני, אם מותר לי לנצל את הרשות שנתת לי, עלי לומר לך שהחיים שאתה חי פשוט מזעזעים אותי. זה לא חיים, זוהי שערוריה.
כשאני רואה אותך מתחתן כל חודש מחדש...
נכון, אני מודה שזה נעים מאוד ומשעשע מאוד. גם אני הייתי מסכים לסידור כזה, לולא היה זה פשע. להקל ראש, בצורה כזאת, במיסתורין הקדושים של הנישואים... בחיי אדוני, תמיד שמעתי שהשמיים אינם אוהבים הלצות וסופם של מופקרים הוא סוף שאין לקנא בו.
כמובן שאינני מתכוון אליך, אדוני. שימרני האל. אתה יודע מה אתה עושה. אתה, אם אינך מאמין בשום דבר, יש לך את כל הנימוקים לכך.  אבל יש בעולם אפסים חצופים שמתפקרים ללא חשבון, ומעמידים םנים של חכמים גדולים כדי לעשות רושם. אילו היה לי פטרון מסוג כזה הייתי אומר לו ברור וישר בפנים: "אני רואה שאתה מתחצף כלפי שמים ואינך פוחד לשקץ את כל הקדוש? אתה מרשה לעצמך, תולעת עפר שכמותך, רקק ננסי שכמותך (אני מדבר אל הפטרון המדומה של שאמרתי), אתה מרשה לעצמך לשים ללעג ולקלס את כל הנעלה והנערץ על בני אדם? אתה מתאר לעצמך שמפני שאתה בן טובים ויש לך פאה נוכרית מסולסלת ומשולשת ונוצות במגבעת ומעילון ירקרק וסרטים של צבע אש (אינני מדבר אליך, אל ההוא אני מדבר), אתה מתאר לעצמך, אני אומר, שאתה פיקח יותר והכל מותר לך ואי אפשר לומר לך את האמת? ובכן, אני, עבדך ומשרת שלך, אומר לך שרעם משמים יורד בבוא הזמן על ראש כופרים ומי שחי חיי נבל סופו למות מות נבלים!
סליחה.

גרסה להדפסה>>>
<<<לחזרה למונולוגים גברים

© 2016כל הזכויות שמורות לרותם קינן