נכנסתם לבמה... וזה מתחיל
ציפורלה, הכנה לאודישן, קולנוע, תאטרון, במה, הצגה, אימפרו, ניצבים, חוג משחק, סטודיו למשחק, אומנויות ה

האודישן מתחיל ברגע אתם נכנסים לחדר.

המוח האנושי מבצע עשרות החלטות שיפוטיות על אדם תוך שניות מרגע המפגש איתו. הרגע הראשון שבו אתם פוגשים את הבוחנים שלכם חשוב ביותר.

  • הכנסו לחדר עם ביטחון. זה אתם, וזאת האומנות שלכם. לחצו ידיים לבוחנים (במידה ומתאפשר). הביטו להם בעיניים בזמן הצגת השמות. אם אתם נבחנים לבית ספר למשחק, הציגו את עצמכם ואת הקטע שהכנתם (שם המונולוג, שם הדמות, שם המחזה, שם המחזאי) בבהירות ובראש מורם.

  • כשאתם מדברים עם הבוחנים, או עם כל אחד אחר בחדר, היו מנומסים וחברותיים. המנעו מהרגלים שמקורם בעצבנות כמו להסתיר את הידיים בתוך השרוולים או בכיסים או כסיסת ציפורניים. שדרו ביטחון עצמי וזקיפות קומה (לא שחצנות).

  • שמרו על קשר עין עם הבוחנים. היו בטוחים.

  • הימנעו ממשפטים כמו "בקושי הספקתי להתכונן" או "הטקסט עוד לא לגמרי יושב לי". את הבוחנים לא מעניינים התירוצים. גם אם האוטובוס איחר בבוקר.

  • הימנעו מלבקש מהבוחנים לענות לכם טקסטים או להשתתף במונולוג שהכנתם באיזושהי דרך. הבוחנים שם כדי להתבונן ולהעריך, לא כדי להשתתף. במקרים מסוימים אף רצוי לא לדבר ישירות לבוחנים, אלא להתרכז בנקודה עלומה מעל הראש שלהם או באחד הצדדים, כדי שיוכלו להתבונן בכם בלי לחוש נבוכים או מאוימים.

  • מיצאו מקום שבו אתם מרגישים בנוח מול הבוחנים- לא קרוב מדי ולא רחוק מדי, מקום שיאפשר להראות את כל הגוף שלכם אבל עדין להבחין בתנועות פנים ומימיקות עדינות יותר. במידה וישנה תאורה בחדר, הקפידו לעמוד באור. כשאתם מרגישים את הפנסים מסנוורים אתכם- אתם במקום הנכון.

  • לפני שאתם מתחילים את המונולוג עצמו- עצרו הכל, הרכינו ראש, עיצמו עיניים וקחו שנייה אחת לנשימה, ריכוז אחרון לפני שמתחילים. כשתרימו את הראש- הקטע שלכם התחיל. קיפצו פנימה לתוך הדמות. היו מחוייבים במאה אחוז למה שהכנתם. זאת חצי השנייה הכי חשובה באודישן שלכם. התאמנו על המעבר בין הסמול טוק לבין הכניסה לדמות. היו מוכנים. אם אתם רוצים להרשים, כאן המקום.

  • אף פעם אל תעצרו באמצע. אם התפקשש לכם, תפסו את עצמכם בידיים, קחו נשימה עמוקה, חישבו על המטרה של הדמות ועל הנסיבות, והמשיכו הלאה. אם אתם שוכחים טקסט (מה שכמובן לא אמור לקרות כי חזרתם עליו עשרות פעמים), הישארו במצב הרגשי של הדמות.  לעולם אל תפסיקו באמצע. הרבה יותר מעניין לראות אתכם מתמודדים עם הקושי בתוך הדמות מאשר מוותרים ומתחילים מהתחלה. עצרו לרגע, קחו אוויר, והמשיכו כאילו שום דבר לא קרה. אופציה נוספת היא לאלתר טקסט מתוך המצב של הדמות. עדיף להמציא ולהמשיך מאשר להפסיק ולהתחיל שוב.

  • אם הבוחנים מפסיקים אתכם באמצע, אל תיקחו את זה אישית. זה לא בהכרח קשור לביצוע שלכם. יכול להיות שיש להם יום ארוך והם רוצים להספיק עוד, יכול להיות שהם רוצים לבדוק איך אתם מתמודדים עם לחץ והוראות של במאי ומורה, ויכול להיות שהם ראו את מה שהם היו צריכים לראות מכם.

  • בסיום המונולוג, קחו עוד רגע קצר של המתנה ונשימה, ואז- באופן טבעי- שחררו את הגוף ואמרו "תודה". זה הכל. אל תצפו למחיאות כפיים או תגובות סוערות, גם אם הייתם מצויינים. אלו הם חוקי המשחק, עיקבו אחריהם.

  • נצחו בחן, הפסידו בכבוד. אם עברתם, אל תשתחצנו מול כולם. היו צנועים, לא משנה מהי הבשורה ומה התפקיד. אם לא עברתם- לא קרה כלום. אין צורך להיכנס לפאניקה או לדרמות בכי גדולות מדי. שימרו על איפוק בכל כיוון, התנהגו כמקצוענים שיודעים להתמודד עם העבודה ועם העובדות. זה קשה, אבל עליכם לגדל עור של פיל אם אתם באמת רוצים לבחור במשחק כדרך חיים.

  • לעולם אל תקחו אישית את העובדה שהתקבלתם או לא. אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה הבוחנים מחפשים. לא תמיד גם הבוחנים יודעים מה הם מחפשים. הם מחכים שהדלת תיפתח והבחירה שלהם פשוט תיכנס פנימה ותופיע. לפעמים זה קורה, לפעמים לא. אתם - בכל מצב- לא לוקחים אישית, אלא ממשיכים קדימה בצורה מקצוענית ונעימה- גם אם התקבלתם וגם אם לא. אל תהיו קשים עם עצמכם.

  • אחלו בהצלחה לנבחנים האחרים לפני שאתם הולכים. היו בני אדם, קולגות. כפי שתתנהגו לאחרים, כך יתנהגו אליכם.

  • זכרו דבר חשוב: הבוחנים רוצים שתצליחו. אני אכתוב זאת שוב- הבוחנים רוצים שתצליחו. הם מחפשים את האדם הנכון, הם רוצים להתרגש, להתאהב, למצוא את הדבר שהם מחפשים. הם לטובתכם. הרגעו, וסמכו על האינסטינקטים וההכנות המוקדמות שלכם.



<<<לתפריט עשרה צעדים לאודישן מוצלח

לשלב הבא>>>

© 2016כל הזכויות שמורות לרותם קינן